[פסקה 1] הנכון הדבר שהמשמעת כובלת את הרצון ומחנכת לעבדות? עובדה היסטורית היא שהחינוך האריסטוקרטי, שתכליתו הייתה לחנך אנשים לשלטון ולרצון תקיף, עמד תמיד על משמעת חמורה. ובאמת, רק המשמעת היא המפתחת והמחזקת את הרצון. כי "רצון" אינו שרירות לב בלתי מרוסנת, הרגל לפעול לפי הגירוי והתאווה הפועלים בנפש באותו רגע. הרצון הוא הכוח לעצור את הגירויים, לכוון את הפעולה לתכלית מסוימת, לשלוט בעצמו. אם אתה נותן רשות לחניך לעשות בכל רגע מה שעולה על לבו: לפטפט, לקום וללכת, לצחוק, לפגוע בשכנו, לא להקשיב, לא לקיים מה שהוטל עליו וכו' - אין אתה מחזק בו את "הרצון", אלא הופך אותו ליצור קפריזי מפונק הנתון ברשות גירוייו, ל"סמרטוט". רק היודע לשלוט ברצונו, יודע לשלוט גם ברצונם של אחרים.

[פסקה 2] מובן, שיש גם משמעת של עבדים. וההבדל הוא בתכליתה ובמגמתה של המשמעת. משמעת העבד היא חיצונית. הוא מתחנך להיות נטול רצון, לפעול תמיד לפי רצון אדוניו, ומפני זה בו ברגע שהוא פורק מעליו עול אדוניו, שוב אינו יודע שלטון על שום רצון, וב"הפקירא ניחא ליה" (בהפקרות נוח לו). הוא נשמע רק לפחד; בדברים לא ייווסר, אלא בשוט. מרידות המונים משועבדים הצטיינו תמיד בחוסר משמעת והבפקרות פרועה, וזה היה כישלונן. 

[פסקה 3] המשמעת שתכליתה לחשל רצון, היא ערובת החירות האמיתית. לחניך יש להסביר, כפי כוח הבנתו, את טעמה של המשמעת, להסביר לו, שהמשמעת היא יסודה של כל חברה מסודרות, ושעליו להתכונן להיות אזרח בחברה ושותף בחירותה, שבית-הספר הוא גם מוסד חברתי, וגם הוא אינו יכול להיות מוסד כתקנו בלא משמעת. זהו מובנה של המשמעת הפנימית, משמעת מרצון, אבל לא שניתנת רשות לכל יחיד להישמע רק בשעה שהוא רוצה.

[פסקה 4] חברה דימוקרטית לא תיכון בלא חישול הרצון על ידי משמעת. והמחנך צריך להיות נושא הרצון החברתי העליון המחשל את רצון היחידים. הוא חייב להיות סמכותי; ולא אומנת היודעת רק לשדל ולוותר. 

[קופמן]

[פסקה 1] הנכון הדבר שהמשמעת כובלת את הרצון ומחנכת לעבדות? עובדה היסטורית היא שהחינוך האריסטוקרטי, שתכליתו הייתה לחנך אנשים לשלטון ולרצון תקיף, עמד תמיד על משמעת חמורה. ובאמת, רק המשמעת היא המפתחת והמחזקת את הרצון. כי "רצון" אינו שרירות לב בלתי מרוסנת, הרגל לפעול לפי הגירוי והתאווה הפועלים בנפש באותו רגע. הרצון הוא הכוח לעצור את הגירויים, לכוון את הפעולה לתכלית מסוימת, לשלוט בעצמו. אם אתה נותן רשות לחניך לעשות בכל רגע מה שעולה על לבו: לפטפט, לקום וללכת, לצחוק, לפגוע בשכנו, לא להקשיב, לא לקיים מה שהוטל עליו וכו' - אין אתה מחזק בו את "הרצון", אלא הופך אותו ליצור קפריזי מפונק הנתון ברשות גירוייו, ל"סמרטוט". רק היודע לשלוט ברצונו, יודע לשלוט גם ברצונם של אחרים.

[פסקה 2] מובן, שיש גם משמעת של עבדים. וההבדל הוא בתכליתה ובמגמתה של המשמעת. משמעת העבד היא חיצונית. הוא מתחנך להיות נטול רצון, לפעול תמיד לפי רצון אדוניו, ומפני זה בו ברגע שהוא פורק מעליו עול אדוניו, שוב אינו יודע שלטון על שום רצון, וב"הפקירא ניחא ליה" (בהפקרות נוח לו). הוא נשמע רק לפחד; בדברים לא ייווסר, אלא בשוט. מרידות המונים משועבדים הצטיינו תמיד בחוסר משמעת והבפקרות פרועה, וזה היה כישלונן. 

[פסקה 3] המשמעת שתכליתה לחשל רצון, היא ערובת החירות האמיתית. לחניך יש להסביר, כפי כוח הבנתו, את טעמה של המשמעת, להסביר לו, שהמשמעת היא יסודה של כל חברה מסודרות, ושעליו להתכונן להיות אזרח בחברה ושותף בחירותה, שבית-הספר הוא גם מוסד חברתי, וגם הוא אינו יכול להיות מוסד כתקנו בלא משמעת. זהו מובנה של המשמעת הפנימית, משמעת מרצון, אבל לא שניתנת רשות לכל יחיד להישמע רק בשעה שהוא רוצה.

[פסקה 4] חברה דימוקרטית לא תיכון בלא חישול הרצון על ידי משמעת. והמחנך צריך להיות נושא הרצון החברתי העליון המחשל את רצון היחידים. הוא חייב להיות סמכותי; ולא אומנת היודעת רק לשדל ולוותר. 

[קופמן]

1. מהו סוג הטקסט? [5 נקודות]

2. באיזה תחום חיים עוסק הטקסט: [5 נקודות]

3. נושא הטקסט הוא:  [5 נקודות]

4. הכותרת מציגה שאלה. באיזו פסקה מופיעה התשובה על שאלה זו? [5 נקודות]

5. "הוא מתחנך להיות נטןל רצון."המלה "נטול" פירושה:   [5 נקודות]

6.  מצא את יוצא הדופן:  [5 נקודות]

7. "פרק עול מעליו" - משמע: [5 נקודות]

8. "מוסד כתקנו" - משמע:   [5 נקודות]

9.  בחר מבין האפשרויות הבאות שני פירושים בערבית למילה "מרוסן"  [10 נקודות]

10. "המשמעת שתכליתה לחשל רצון, היא ערובת החירות האמיתית."
       ניתן להמיר את המלה "לחשל":  [5 נקודות]

11. "החינוך האריסטוקרטי" - זהו:  [5 נקודות]

12. "שרירות-לב" - משמעות הצירוף כאן:  [5 נקודות]

13. "ולא אומנת היודעת רק לשדל ולוותר" - ניתן להמיר "לשדל" ב-  [5 נקודות]

14. "בדברים לא ייווסר אלא בשוט" - מקביל ל-  [5 נקודות]

15. הופך אותו ל"סמרטוט" -  "סמרטוט" - במרכאות, כי:  [5 נקודות]

16. הרצון, לפי הטקסט, הוא:  [5 נקודות]

17. המחבר מבחין בין שני סוגים של משמעת:  [10 נקודות]

18. השורות האחרונות בטקסט הן:  [5 נקודות]